<h1>ספר החינוך מצוה תק"ח</h1>
<h2>דף קלה.</h2>
שנצטוינו לתת ראשית גיזת הצאן לכהנים, ועל זה נאמר [דברים י"ח] ראשית גז צנאך תתן לו. וענין המצוה הוא שכל שיש לו חמש צאן בין זכרים בין נקבות בין טלאים בין כבשים גדולים, אפילו גזזן כמה פעמים, בכל פעם חייב לתת מן הצמר מתנה לכהן, ואין למתנה זו שיעור ידוע מן התורה, אבל רב ושמואל ורבי יוחנן אמרו במסכת חולין [קל"ז ע"ב] ראשית הגז בששים, כלומר שיתן לו חלק אחד מששים, ולפי שהזכיר הכתוב לשון נתינה בזה שאמר תתן לו אמרו חכמים [שם קל"ה ע"א] שמי שיש לו גזות הרבה ורוצה לחלקם להרבה כהנים לא יתן לכל אחד פחות ממשקל חמשה סלעים מלובן כדי שיהא ראוי לעשות בו בגד קטן, לא שילבננו הישראלי ואחר כך יתננו לו אלא שיהא ראוי לעשות בו כל כך אחר שילבננו הכהן כדי שיהא בו מתנה המועלת. וכמו כן אמרו זכרונם לברכה [שם קל"ז ע"ב] שאין חיוב מצוה זו אלא בחמש צאן שתעלה הגיזה שלהן לששים סלעים, ולא תהא כל אחת מהן פחות ממשקל שנים עשר סלע. משרשי המצוה כענין מה שכתבתי במעשר הניתן ללויים בסדר ויקח קרח עשה ד' בסימן שצ"א [מצוה שצ"ה]. והכהנים כמו כן שהם המשרתים תמיד פני השם ואין להם נחלה בקרקעות ולא בגזה זכה להם השם יתברך כל צורך מחייתם על ידי אחיהם, והנה נתן להם התרומה ומעשר מן המעשר שהם לחמם ויינם, ומתנות בהמה שהם זרוע ולחיים וקיבה וחלקם בקדשי מקדש שיש להם בשר די ספקם, ועדיין חסר להם מלבוש זכה להם ראשית הגז למלבושים, ועוד זכה להם שדה אחוזה וגזל הגר והחרמים ופדיון בכורות לשאר הוצאות וצרכים שהאדם צריך. מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה [שם קל"ז ע"א] שאין בחיוב מצוה זו אלא גזת הכבשים שצמרן רך וראוי ללבוש, אבל היה הצמר קשה ואינו ראוי ללבישה פטור מראשית הגז מן הטעם שאמרתי כי לצורך לבישה זכו בזה הכהנים, אבל היה הצמר אדום או שחור או שחום חייב בראשית הגז מכיון שראוי ללבישה. ויתר פרטיה מבוארים בחולין בפרק י"א. ונוהגת מצוה זו בזכרים ונקבות ישראלים ולויים בין בפני הבית בין שלא בפני הבית, ודוקא בארץ ישראל, אבל לא בחוצה לארץ, וכדאמר רב נחמן בר יצחק בחולין בפרק ראשית הגז [קל"ו ע"ב], נהוג עלמא כתלתא סאבי כרבי אילעאי בראשית הגז, כלומר דפטר בחוצה לארץ, וכולי, כדאיתא התם. ועובר על זה ולא נתן ראשית גזתו לכהן כשיש לו גזה הראויה על הענין שכתבנו בטל עשה זה.
